פסק-דין בתיק ת"ק 1183-05-11

1.         א.         התובע היה מבוטח אצל הנתבעת ועקב פריצה שאירעה בדירתו, הגיש התובע תביעה לנתבעת להשיב לו את נזקיו.

                        לטענת התובע, נגנבו מדירתו במהלך הפריצה: כלים, תכשיטים מכסף ומזהב ופריטים נוספים.

                        הנתבעת שילמה לתובע על פי הערכת שמאי, ברם התובע סבור שהסכום ששילמה הנתבעת מכסה אך מחצית משווי התכשיטים, שכן לאחר שפנה למומחה קיבל התובע דו"ח מסכם ממנו עולה, שעל הנתבעת עדיין לשלם לתובע סך של 28,036 ש"ח מערכם האמיתי של התכשיטים ביום הפריצה.

                        לאחר שהתובע פנה בעניין זה לנתבעת, הסכימה הנתבעת להעלות את ערך הפיצוי בסכום נוסף של 1,300 ש"ח לסילוק תביעתו, אך מאחר והתובע סבר שאין זה צודק לשלם רק פיצוי בסכום זה, דחה ההצעה והגיש תביעה זו לחייב הנתבעת לשלם לו את הסך של 28,036  ש"ח- מחצית שנייה משווי ערכם האמיתי  של התכשיטים.

            ב.         הנתבעת טוענת, שהתובע ביטח את דירתו ואת התכולה שבה וכן את התכשיטים בהתאם לסקר תכולה ואת התכשיטים ביקש התובע לבטח בסכום של 24,970 ש"ח.

                        עוד טוענת הנתבעת, שהיא שילמה לתובע את תגמול הביטוח בהתאם לחוות דעת שמאי ולכן אין מקום להיעתר לסכום הנוסף הנתבע על ידו בתביעה זו.

2.         לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים ואת חומר הראיות שצורף הן לכתב התביעה והן לכתב

            ההגנה, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להתקבל אך ורק בקשר לאותו סכום, אותו ממילא

            הציעה הנתבעת לתובע עוד בטרם התקיים הדיון בבית המשפט ואין מקום להיעתר למלוא

            סכום התביעה - זאת מן הנימוקים הבאים:

            א.         אין מחלוקת בין הצדדים, שאכן ארע מקרה הביטוח שעניינו פריצה בבית התובע - פריצה שאירעה ביום 5.5.08.

            ב.         התובע צרף לכתב התביעה "דו"ח מסכם הערכת תכולה", שנערך על ידי "גמולב" (להלן:"דו"ח מסכם") ואמנם לא צוין  תאריך עריכת דו"ח מסכם זה, אך בחלקו העליון מופיע תאריך 5.5.08 - הוא יום הפריצה.

                        בדו"ח מסכם הנ"ל, הוערכו התכשיטים בסכום כולל של 24,100 ש"ח וכלי כסף בסכום של 8,100 ש"ח.

            ג.          מצד שמאל לאותה הערכה הוערך כל אחד מהתכשיטים וכלי הכסף על ידי "תכשיטי טיב" וסך הכל שווי התכשיטים וכלי הכסף מגיעים לפי הערכה זו לסך של 54,586 ש"ח.

                        לאחר עיון ברישומים הנ"ל - החלטתי שאין מקום לקבל ההערכות הנ"ל מהטעמים הבאים:

                        א)         אין רישומים אלה, שנרשמו בכתב יד כדי להוות חוות דעת על פי דין, כאשר כלל לא ידוע מה באמת לקח בחשבון אותו מעריך בעת קביעת המחירים שקבע: האם רק את משקל התכשיט, האם את ייחודו של התכשיט, האם לקח בחשבון את הבלאי או כל התייחסות אחרת הנוגעת לתכשיט עצמו - המעלה או מוריד את ערכו.

                        ב)         אין כלל פרטי המעריך ואין כל ציון מה מומחיותו בקביעת שווי התכשיטים הרלוונטיים - מה עוד שהיות והתכשיטים נגנבו, ברי לי שהבודק לא ראה את התכשיט בפועל ולא ידע מה היה מצב התכשיט בעת הגניבה.

                                    זאת ועוד, הערכה של גמולב בוצעה לפני הגניבה ובעת שהבודק מטעם גמולב ראה את התכשיטים ויש להניח שהערכה זו גם בוצעה בנוכחות התובע ואם סבר התובע שהערכת גמולב לא מתקבלת על הדעת וכי שווי התכשיטים הוא יותר מכפול ממה שהעריך גמולב, טוב היה עושה התובע אם בטרם ביטח את התכשיטים היה מצטייד בחוות דעת על מנת לשקף את השווי האמיתי של אותם תכשיטים בעת שאלה בוטחו על ידי הנתבעת.

            ד.         א)         התובע עצמו צרף חוות דעת מיום 26.6.08, שהוכנה על ידי "כמון סיקור בע"מ" ותחת סעיף:"הפוליסה" צוין, שהפוליסה תקפה מיום 1.10.07 ועד 30.9.08 ולכן אין גם מחלוקת בין הצדדים, שבעת הפריצה היה ביטוח תקף.